<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
האשה נקנית בשלוש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים ניקנית בכסף בישטר ובביאה, בכסף בית שמאי אומרין בדינר ובשיוי דינר ובית הלל אומ' בפרוטה ובשיוי פרוטה והילכתא כבית הלל.
<h2>דף ג.</h2>
ולרב חונא דאמ' חופה קונה ליתא דקא אמרינן מינינה דרישה למעוטי מאי למעוטי חופה דלא קניא.
<h2>דף ז:</h2>
ההוא דקדיש בשירי ראבא אמר לא צריכי שומא רב יוסף אמר צריכי שומא, אמ' לה כל דהוא דברי הכל לא באעי שומא אמ' לה חמשין ולא שאוו חמשין דברי הכל לא האוו קידושי, כפליגי דאמ' לה חמשין ושאוו חמשין ראבא אמ' לא צריכי שומא דהא שאוו חמשין, רב יוסף אמ' צריכי שומא כיון דאיתתא לא קיל לה בשומא לא סמכא דעתה, והילכתא לא צריכי שומא.
<h2>דף ח.</h2>
אמ' רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים, מאי טעמא מידאמר לה מנה ויהב לה דינר על מנת קא אמ' לה, כידרב חונא אמ' רבי דאמ' רב חונא אמ' רבי כל האומר על מנת כאומר מיעכשו דאמי.
אמ' ראבא אמ' רב נהמן האומר לאשה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהן דברי הכל אינה מקדשת מאי טעמא מנה אין כאן משכון אין כאן, אותיביה ראבא לרב נהמן המקדיש במשכון הרי זו מקודשת לאו כהאיי גונא, לא במשכון דאחירים וכדרבי יצחק דאמ' רבי יצחק מניין לבעל חוב שקונה משכון שנ' [דברים כ"ד] ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מניין מיכן לבעל חוב שקונה משכון, בני רבי חונא בר אבון זבון אמתא בפריטי לא הוה בהדיהו אותבו נסאכא עלה לסוף ייקר אתו לקמיה דר' חייה אמר להו פריטי אין כאן נסאכא אין כאן.
<h2>דף ח:</h2>
תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לאור או לים או לכל דבר האביד אינה מקדשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה תנים לאבה ולאביך אינה מקדשת, על מנת שיקבלם לי הרי זו מקודשת תנא אבה מישום רישה אביך מישום סופה, תניא אידך האומר לאשה התקדשי לי במנה תנים לפלוני אינה מקודשת על מנת שיקבלים לי הרי זו מקדשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה תנים על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה הרי זו מקדשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה תנים לעני אינה מקודשת ואפילו עני הסמוך עליה, מאי טעמא דאמרא ליה את נמי מדאוריתא חיובי מיחיבת בגויה. האומר לאשה התקדשי לי בככר תניהו לכלב אינה מקדשת ואם היה כלב שלה הרי זו מקודשת.
<h2>דף ט.</h2>
ההוא גברא דהוה קא מזבין פתכיאתא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה הבא לי חדא אמ' לה מיקדשת לי אמרא ליה הבא לי מיהבא, אמ' רב חמא כל הבא מיהבא לא האוו קידושי. ההוא דהוה קא שאתי חמרא אתיא ההיא איתתא אמרא ליה אשקיאן כסא אמ' לה מיקדשת לי אמרא ליה אשקי אשקויי, אמ' רב חמא כל אשקי אשקויי לא האוו קידושי. ההוא דהוה קא מנקיט תמרי אתיא ההיא איתתא אמרא ליה שדי לי תרתי אמ' לה מיקדשת לי אמרא ליה שדי מישדא, אמ' רב זביד כל שדי מישדא לא האוו קדושי. איבעי להו הבא אשקי שדי מהו ראבינא אמ' מקדשת רב סמא בר דקתא אמ' תאגא דמלכא אינה מקודשת, והילכתא אינה מקדשת והילכתא כידרבי אלעזר והילכתא כידראבא אמ' רב נהמן.
בשטר כיזה צד כתב לה על הניאר או על החרס ואף על פי שאין בו שיוי פרוטה הרי את מקדשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת.
<h2>דף ט:</h2>
בביאה מנא לן אמ' ר' אבהוא אמ' רבי יוחנן אמ' קרא [בראשית כ"ב] והיא בעולת בעל מלמיד שניעשה לה בעל על ידי בעילה.
<h2>דף יב.</h2>
וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין פונדיון שני איסרין איסר שני מסימסין מסימס שני קונטרנקין קונטרנק שתי פרוטות נימצאת פרוטה אחד משמונה לאיסר האיטלקי, רבן שמעון בן גמליאל אומר פרוטה שאמרו אחד מששה לאיסר האיטלקי שלשה הדרסין למעה שני הניצין להדריס שני שמינין להניץ שתי פרוטות לשמין.
<h2>דף יב:</h2>
ההוא דקדיש בשיטתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר חונא קמיה דרב יוסף, שלח ליה נגדיה מדרב ואצרכה גיטא מדשמואל, דרב מנגיד אמאן דמקדיש בביאה ואמאן דמקדיש בשוקא ואמאן דמקדיש בלא שידוכי ואמאן דמבטיל גיטא ואמאן דמסר מודעא אגיטא ואמאן דמצער שליחא דרבנן ואמאן דמשחי שמתא דרבנן עליה תלתין יומי וחתנא דדיאר בי חמוה, נהרדאיי אמרי בכולהי לא מנגיד רב בר מימאן דמקדיש בביאה ואף על גב דשדיך משום פריצותא, וההוא דחליף אבאבא דביה חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דים מיחמתיה.
ההוא דקדיש בציפתא דאסא בשוקא אמרו ליה לית בה שיוי פרוטה אמ' להו תיקדש לי בארבעא זוזי דאית בה, אישתיקת, אמר ראבא הואי שתיקא לאחר מתן מעות וכל שתיקא לאחר מתן מעות לא האוו קידושי, והילכתא האוו קידושי וצריכא גיטא.
<h2>דף יג.</h2>
ההיא איתתא דהוה קא מזבנא ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה אמרא ליה הביניה לי אמ' לה הוניך ומיקדשת לי בגויה, אמ' רב נהמן יכלא למימרא ליה אין שקל ודידי שקל, אותיביה ראבא לרב נהמן קדשה בגזיל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה הרי זו מקודשת, התם בדשדיך אבל לא שדיך לא, ודוקא היכא דחטף סלע שלה אבל חטף מיעלמא איתי יהב לה לא האוו קידושי, דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעה במשיכלא אתא גברא חטף זוזא מיחבריה ושדייניה לה אמ' לה הוניך ומיקדשת לי בגויה אתא לקמיה דראבא אמ' ליה לית דחש לה לרבי שמעון דאמ' סתם גזילא ייאוש בעלים, ורב ורבי יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדיש בגזיל אינה מקודשת, ותנן [נ', ע"ב] מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה שלתאינים שלהן היתה ושלשביעית היתה ואמר הרי כולכן מקודש[ו]ת לי בכלכלה זו וקיבלה אחת מיהן על ידי כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות, ואמ' רב [נ"ב, ע"א] שמע מינה מיהא מתניתין ארבעי ונקיט רב לידיה תלת שמע מינה קידשה בגזיל אינה מקודשת ואפילו גזיל דידה, מימאי מידקא תאני שלהן היתה ושלשביעית היתה ודוקא שביעית דהפקירא הוא אבל שאר שני שבוע לא, ושמע מינה המקדיש בפירות שביעית (אינה) מקודשת ושמע מינה האישה נעשית שליח לחברתה לקבל קידושה ואפילו במקום שניעשית לה צרה, ואידך קידושין שאין מסורין לביאה מספקא ליה אי כאביי או כראבא.
<h2>דף יג:</h2>
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל בשלמא בגט דכתי' [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות ונותין בידה ושילחה מביתו אילא במיתת הבעל מנא לן איהו אסרה איהו שרי לה, הרי עריות דאסרנהי ולא שרי להי, אילא אמ' קרא [שם כ'] פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה, מתקיף ליה רב שישא בריה דרב אידי אמא מאן אחר יבם, אמ' רב אשי חדא דיבם לא קארי ליה אחיר ועוד כתיב קרא אחרינא [שם כ"ד] או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה, מקיש מיתה לגירושין מה גירושין שריא וגמרת אף מיתה שריא וגמרת.
<h2>דף כד:</h2>
ואפילו פסולי עדות דרבנן פסולין לענין קידושין דתנן ואילו הן הפסולין המסחק בקוביא ומלוה בריבית ומפריח יונים וסוחר שביעית ועבדים, תאנא הוסיפו עליהן הרועין והגבאין והמוכסין והגזלנין והחמסנין והמקדיש בעידות קרובים דמדראשא דרבנן, כגון אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו (ובעל אחות אביו) ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן והורגו לבדו קידושי ספיק האוו וצריכא גט, מדתנו רבנן עשרים וארבעה ראשי איברים באדם וכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שיחרור דברי רבי שמעון רבי מאיר אומר אינו צריך רבי אלעזר אומר צריך, רבי טרפון אומר אינו צריך רבי עקיבא אומר צריך והמכריעין לפני חכמים אומרים ניראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זיכתה לו, מאן דקא מכרע אמ' לך אף על גב דשאר איברין לשן ועין איתקוש כיון דמידראשא אתו צריך גט שיחרור. והכי איתמר מישמא דמר הילאי ומישמא דמר רב יהודאי.
<h2>דף כז:</h2>
זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות להשביע עליהן. אמר עולא מניין לגילגול שבועה מן התורה שנ' ואמרה האשה אמן אמן, אמן על האלה אמן על השבועה אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה, ואשכחן לאיסורא לממונא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל קול וחומר ומה סוטה [כ"ח, ע"א] שלא ניתן ליתבוע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן לתבוע בעד אחד אינו דין שמגלגלין, ואשכחן ודאי ספיק מנא לן תניא רבי שמעון בן יוחאי אומ' נאמרה שבועה בפנים נאמרה שבועה בחוץ מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספיק כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספיק כודאי. עד היכן גילגול שבועה אמ' רב יהודה אמ' רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה, ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג ארבעים רשע יורד עמו לחיו, אילא אמ' ראבא דאמ' ליה השבע לי שלא נימכרתה לי בעבד עברי, ההוא ממונא מעליא קא תבע ליה, ראבא ליטעמיה דאמ' ראבה עבד עברי בגופו קנוי מהוא דתימא ארעא לית לה קלא האיי אית לה קלא קא משמע לן.
<h2>דף מא.</h2>
ואף על [גב] דמיקטנותה ועד דבגרא ברשותיה קימא לא מיתבעי ליה לקדושה אילא עד דגדלא, דאמ' רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה.
<h2>דף מג.</h2>
האומר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עידיו, וכין האומר לשנים כתבו ותנו גט לאשתו הן הן שלוחיו הן הן עידיו, וכין האומר לשנים טלו מנה זה ותנו לפלוני שיש לו בידי הן הן שלוחיו הן הן עידיו.
<h2>דף מג:</h2>
והיכא דקדיש נפשה בלא דעתיה דאבוה ועד אן היא נערה לא האוו קידושי וכל שכין קטנה.
<h2>דף מז.</h2>
המקדיש במלוה אינה מקודשת בפיקדון הרי זו מקודשת.
<h2>דף נב:</h2>
ההיא איתתא דהוה קא מזבנא ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה אמרא ליה הביניה לי אמ' לה הוניך ומיקדשת לי בגויה, אמ' רב נהמן יכלא למימרא ליה אין שקל ודידי שקל, אותיביה ראבא לרב נהמן קדשה בגזיל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה הרי זו מקודשת, התם בדשדיך אבל לא שדיך לא, ודוקא היכא דחטף סלע שלה אבל חטף מיעלמא איתי יהב לה לא האוו קידושי, דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעה במשיכלא אתא גברא חטף זוזא מיחבריה ושדייניה לה אמ' לה הוניך ומיקדשת לי בגויה אתא לקמיה דראבא אמ' ליה לית דחש לה לרבי שמעון דאמ' סתם גזילא ייאוש בעלים, ורב ורבי יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדיש בגזיל אינה מקודשת, ותנן [נ', ע"ב] מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה שלתאינים שלהן היתה ושלשביעית היתה ואמר הרי כולכן מקודש[ו]ת לי בכלכלה זו וקיבלה אחת מיהן על ידי כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות, ואמ' רב [נ"ב, ע"א] שמע מינה מיהא מתניתין ארבעי ונקיט רב לידיה תלת שמע מינה קידשה בגזיל אינה מקודשת ואפילו גזיל דידה, מימאי מידקא תאני שלהן היתה ושלשביעית היתה ודוקא שביעית דהפקירא הוא אבל שאר שני שבוע לא, ושמע מינה המקדיש בפירות שביעית (אינה) מקודשת ושמע מינה האישה נעשית שליח לחברתה לקבל קידושה ואפילו במקום שניעשית לה צרה, ואידך קידושין שאין מסורין לביאה מספקא ליה אי כאביי או כראבא.
<h2>דף נח:</h2>
והאומר לחבירו צא וקדיש לי את האשה והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשיני.
<h2>דף סג:</h2>
האומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחר ואמר אני קדשתיה נאמן אף לכנוס, כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאוסרה עליו, אמרה ניתקדשתי ואיני יודעת למי ניתקדשתי ובא אחר ואמר אני קידשתיך אינו נאמן לכנוס מפני שהיא מחפה עליו.
<h2>דף סד.</h2>
אמ' רב חונא מניין לאב שנאמן לאיסור את בתו מן התורה שנ' [דברים כ"ב] ואמר אבי הנער אל הזקינים את בתי נתתי לאיש הזה אסרה.
<h2>דף סה.</h2>
המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים.
<h2>דף סז:</h2>
ואין קידושין תופסין בחיבי כריתות ובחיבי מיתות בית דין.
<h2>דף עד.</h2>
כותי שקידש חוששין לקידושיו מעשה ואיצרכוהי גיטא מר רב שמואל ומר רב יהודאי וכין ישראל משמד שקידש חוששין לקידושיו.
<h2>דף עט.</h2>
והיכא דקביל בה אבוה קידושי מיחד וקדישת היא נפשה לאחרינא ובעידנא דאיתקדשת לא ידעינן אי נערה היא אי בוגרת היא והשתא איתה כשהיא בוגרת לפנינו מיפלג פליגי בהא מילתא רב ושמואל, דאיתמר קידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר בוגרת לפנינו ושמואל אמ' חושינו לקדושי שניהם, והילכתא כותיה דרב ולא חישינן לקדושי דאבוה ובוגרת בין איתיה לאבוה בין ליתיה האוו קידושי.
